הפחד מהלידה הורג אותי

היריון, לידה וילדים הם ללא ספק דבר נפלא וכמעט שלא מוסבר אבל המרחק ביניהם לבין מה שאני מרגישה בחודש חודשיים אחרונים של הלידה הוא שמים וארץ. לא נתפס.

הפוסט שלי הקרוב מיועד רק למי שחוותה לידה, אני משתפת כאן בפחדים שבסיכומו של דבר אומנם מתגמדים למתנה הנפלאה שאנחנו מקבלות, אך אני לא מעוניינת להפחיד את מי שלא חוותה לידה עד היום… הפחדים הללו שאני  מפרטת הם ספציפית התרחשו אצלי, גם בגלל התקופה שאני יולדת וגם כי זאת אני ומה שעברתי…

כאב בלידה

זה הפחד הגדול שלי. וחלקכן תצחקו עלי מאחר והלידות שלי, בעיקר האחרונה עברו ממש מהר. מעריכה שזה בגלל שלא מדובר בלידה הראשונה, ובדר"כ הלידות הבאות הן יותר קצרות מהראשונות, אבל זה מה זה לא מספק אותי…

לידות שונות אחת מהשניה, ואין התחייבות מצד אף אחד בכל "שרשרת הלידה" שהלידה שלי תעבור בטוב. להיפך! עם הלידות הקודמות שלי שהיו בסדר גמור אני מרגישה שאני עומדת להצטרף לצד השני של הסטטיסטיקה כדי ליצור איזה ממוצע נורמלי עם הלידות שלי.

ומה שיותר נורא זה שבאמת בגלל שמדובר בלידה שאינה ראשונה אני כבר יודעת לקראת מה אני מגיעה, הכאבים הראשוניים שרק מתחזקים בתדירות ובעוצמה ואז כאבי הלחץ. לוחצת ולוחצת וכלום…

החשש שאפספס את הלידה

זה עוד חשש שעובר לי בראש. בעלי היקר ביקש שנלך עכשיו עם ההקלות בקורונה, לחופשונת קטנה, איזה צימר שלא נוגע לאף אורח נוסף, ככה שבסופו של דבר נהיה בטוחים. 

איך הגבתי? נתקפתי חרדה רק מהמחשבה להתרחק מהדסה יותר מ4-5 קילומטר. מקסימום להיות באיזה מקום בירושלים. אולי אפילו בבית מלון הצמוד שלהם! חחח אין סיכוי … בכל אופן הבנתם את העיקרון, ואני מעריכה שזה קורה גם לכן, אני לא מתרחקת מבית החולים שאני רוצה ללדת בו יותר מהמרחק מהבית שלנו. מקסימום מתקרבים יותר. וכל עניין הבית מלון מביא אותי לפחד הנוסף!

הפחד להידבק מקורונה לקראת הלידה

אני באמת לא מבינה בכל עניין הקורונה… נגיף, חיידק, פטרייה זה לא מעניין אותי…אומנם ברור לי כשמש בשלב זה שמדובר בנגיף אבל הרי זה לא באמת מסוכן לגילנו וזה לא שמפחיד אותי. מה שמפחיד אותי באמת עם הקורונה, אלה הנקודות הבאות:

1. שהנגיף יעבור לילד – תרחיש בלהות שדי נדיר אבל הוא לא עוזב אותי. להזיק לעולל בגלל אי זהירות לי ושל המשפחה.

2. שאוכנס לבידוד ולא אוכל לראות את התינוק שרק נולד – זה באמת נשמע כמו סיוט חיי. ללדת, אחרי כל כך הרבה חודשים לא קלים בציפיה לתינוק ובסוף גם לא לראות אותו כמה שבועות.

3. שהתינוק לא יוכל לינוק אחרי הלידה – אותו ריחוק גם ימנע מהתינוק לינוק. השתדלנו שהילדות לא יהיו ילדות פורמולה, לפחות בהתחלה, לא בגלל שזה רע, יותר בעניין של ללכת על בטוח בידיעה שהנקה זאת התזונה האולטימטיבית לרך הנולד.

האם יש לי פתרונות?

בשורה תחתונה החששות שלי מהלידה רבות, כאילו שאני מתעקשת לפחד. העניין "המצחיק" הוא שההרגשה הזאת חוזרת כל היריון ועדיין הכל עובר בטוב, ועדיין אני מפחדת.. לכו תבינו!

אז הדרך שאני מתמודדת איתה (חוץ מלצעוק על הילדות קצת ואז לנשום עמוק ולהפסיק) זה פשוט לנסות להבין שמדובר בריטואל שיש לו יותר תסמינים מכאב וקצת הדחקות. קריאת ספרים, יציאה לטיולים (בין הסגר להסגר), קצת אינסטגרם, קצת שטויות וכמובן לקפוץ ולנשק את הילדות.

אשמח לשמוע מהחוויות שלכן, האם גם לכם זה קרה? ואיך היתה ההתמודדות?

היו בקשר ושתפו!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *